<h1>מרדכי סימן תרנ"ד</h1>
<h2>דף ט.</h2>
אבוה דשמואל אמר גלגל עיסה מעי"ט אין מפריש ממנה חלה בי"ט והכי קיימא לן. וה"ה דאין לאפותה בי"ט כיון שאין יכולין לאוכלה. מיהו ודאי אם גלגלה ואפאה מעי"ט ולא הפריש ממנה חלה מצי לאוכלה בי"ט. ובלבד שיניח מעט כדי חלה כדשמואל דאמר אוכל והולך ואחרי כן מפריש. ונראה לר"ת דאין צריך להפריש חלה מן המוקף בחוצה לארץ. דהא אמר שמואל אוכל והולך ואח"כ מפריש, ונמצא כשמפריש כבר נאכל השאר. ויש לדחות כי כשמפריש מאותו מעט יפריש ממקצת שבו ויהיה מן המוקף.
אבוה דשמואל אמר אפילו גלגל עיסה כו'. והלכה כאבוה דשמואל. וספר התרומה פסק כרבא דהוא בתראה. וכתב ראבי"ה נראה הדברים דלא פליגי רבה ואבוה דשמואל אדשמואל דאמר תרומה בחו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש. וכן משמע הכא בתלמודא ועיין. ובירושלמי (מכילתין פ"א ה"ח) ובתוספתא דפירקין (ה' יא) גרסי' הלש עיסה בי"ט בין טהורה בין טמאה מותר לטלטלה ומותר להפריש ממנה חלה. לשה מעי"ט ושכח ולא הפריש אסור לטלטלה. ואפילו להפריש ממנה חלה אסור. ולא תיקשי מינה לרבא ולאבוה דשמואל דכולהו שרו לטלטלה. דאיכא לאוקומי בחלת הארץ, ואחמור בה דשייך בה תיקון גמור, וגזור אפילו שלא לטלטלה. אבל רבה ואבוה דשמואל בחלת חוצה לארץ קיימי. כן פי' רשב"ט וכתב בספר התרומה דהא ברייתא דקתני לשה מעי"ט וכו' לא תקשי מינה לרבא. דבירושלמי פרק אלו עוברין (פסחים פ"ה ה"ג) מייתי לה ודייק עלה, ואדרבא נראה שהיא סייעתא לרבא. והכי תני התם לש אין עירס לא, פי' שלשה לגמרי שאין שום דבר חסר והיה יכול להפריש מעי"ט, לכך אינו מפריש בי"ט. אבל עירס לא, פי' גלגל לבד שלא עשה אלא תערובת מים ומלח ולא נילושה בטוב ביחד עדיין, כמו שערסן דמנחות (עה, ב) והיינו גלגול. שמעינן מהכא דאם לש העיסה מעי"ט אין מפריש חלתה בי"ט לכ"ע.
